ששי נהדר
בין כל המטלות שלי לפסח של נקיונות פיזיים ומנטליים ,הכנת לביבות שהילדודס אוהבים של מצה עם גבינות, מרק עם קניידלך וניהול ליל סדר בביתנו, התפניתי לקרוא ספר מצוין. "מאה ימים של אושר" ולי היו 396 עמודים של עונג צרוף בארבעה ימים של קריאה מהנה ומרתקת וחזרה לימות היותי תולעת ספרים נדירה לפני בערך 40 שנה.
אפשר לקחת את האמור בספר לכיוון עצוב וכואב עם גזירה וגרזן שמרחף מעל ראש הגיבור- עם הימים שנותרו לו, עצוב מדכא ומכאיב את הלב.
אדם המקבל בשורת איוב של מחלה שמקננת אצלו והימים שלו הם ימים של סופים ולא של התחלות. לא אופטימי בעליל.
אך לא אצל לוצ'ו הגבר האיטלקי.
לאחר שהוא מעכל את הבשורה המרה ובוכה וכואב ,הוא עושה מעשה ומחליט החלטות וממנף את מכסת הימים הללו ,לימים של הגשמת חלומות, ביצוע משימות קטנות כגדולות, מתקרב למשפחתו ,מה שאף פעם לא היה לו זמן לעשות, מתחיל להגשים את האמרה- של "להנות מכל רגע" למצות כל דבר, לנצל זמן על הצד הטוב ביותר. לאהוב, לוותר, לשחרר, להתקרב, להרגיש ,להכיר דמויות מרתקות שאם לא היו קיימות היה צריך להמציא אותן.
כך שהספר בעצם הוא ספר אופטימי בסופו של דבר, הוא נותן המון חשק לעשות דברים, לא להתפשר, הוא נותן תקווה ונוטע בנו אווירה של להנות מהקיים, ממה שיש, להעריך את אשר סביבנו, את משפחתנו. שום דבר לא מובן מאליו.
אהבתי את ההתנהלות של לוצ'ו, את המיצוי שלו מן החיים, מהמאפה שאכל כל בוקר לאורך שנים, מהקשר שלו עם חמיו שהתחוור לו שהוא סוג של אבא שלא היה לו אף פעם.
את הרשימה הזו שהוא הכין עם הנקודות המפורטות שעליו לעשות ולהרגיש. נפלא!!
הכל מתואר בפיקנטריה ובהומור המיוחד של לוצ'ו כשלמחלה הוא נותן שם מצחיק. גאוני לגמרי!
טיילו עם לוצ'ו באיטליה היפה ותתענגו על כל רגע ורגע.
אנחנו לא צריכות/ים לחכות ליום שבו חלילה נתבשר בשורה לא טובה. עלינו עכשיו לחיות את החיים, להנות, לאהוב, להרגיש, להתקרב לקרובים אלינו ,להריח פריחה יפה של האביב, להתענג על קפה או מה שאנו אוהבות לשתות ולצד זה מגדנית שמיימית , כל אחת ואחד והבחירות שלו/ה.
הספר ממש נגע לי בנימים הכי חבויים בלב ובנשמה, פתח לי את כל "הצאקרות".
ממליצה גם לכן/ם ,שאלו מהספריה הציבורית, קנו את הספר, תחליפו עם חברות ורק תודו לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה