שבת טובה
אתמול נהניתי לצפות בהצגה- "ורסאצ'ה שם זמני בתיאטרון הבימה
לפתוח ככה סופשבוע לא רע בכלל ובעצם מצוין.
הצגה בת שעה בלבד וזה מספיק לה, משום שהיא לא פשוטה, מרוכזת מאוד ותמציתית.
מיקי נמצא בדירת מסתור, טומי בת זוגו מגיעה אליו לשם. הוא עומד לשמש כעד מדינה ולהפנות עורף לעבר שלו, למהות שלו, לכינוי שלו ורסאצ'ה.. וכל המשתמע מכך- החליפות, הכסף, המכוניות היקרות, דירה במגדל יוקרתי, לא חסר לו כלום. אבל חסרה לו שלווה, הגינות, יושר.
קול מן העבר רודף אותו, מעשים גרועים שעשה. מיקי רוצה לעזוב את כל זה וגם את טומי, שמצידה רוצה שיחזור אליה ואל כל הטוב החומרני הזה, לא מעניין אותה יושר, וגננות במקום שכוח אל, לא מעניינים אותה חיים צנועים ושקטים גם אם הם שלהם ביחד ולבד, הרחק מכל ההמון הלא פשוט הזה.
היא רוצה את הכסף, את הנוחות בעד כל מחיר שבעולם. היא לא רוצה לפחד שיתקשרו אליה מהבנק, שלא יהיה לה מה לאכול, היא רוצה להיות למעלה, בצד המפחיד, האלים, הכל יכול.
מיקי מציע לה לעזוב את העבר להתחתן איתו ולחיות במקום אחר, רחוק שקט, לפתוח ממש בדף חדש, חלק ונקי ולחיות חיים קטנים וצנועים.
ההצגה מעולה, השחקנים נהדרים. הכל מרוכז מאוד בשעה לא פשוטה, אלימות, בוטות, שפה לא פשוטה, עירום חלקי, בכי, צעקות. המחזה חזק עוצמתי ומשובח והוא סוג של מראה של חברתנו על כל המשתמע לטוב ולרע.
למעשה מתפתח עימות בין טומי ומיקי, שאלות של זהות ושייכות, האם האדם יכול להשאיר מאחוריו חיים שלמים ולברוא את עצמו מחדש? האם אנחנו יכולים להתעורר בוקר אחד ולשכוח מי היינו? להיות, לגמרי מישהו אחר??
מיכל אהרוני בוגרת מסלול חינוך ובימוי בתיאטרון של סמינר הקיבוצים ובעלת תואר שני בתיאטרון מאוניברסיטת מידלסקס בלונדון כתבה כמה מחזות טובים שהשתתפו והופיעו בתיאטרונים אחרים וזו לא הפעם הראשונה שמחזה שאלה עולה בתיאטרון הבימה. שהוא תיאטרון עם רפרטואר רחב- כלומר היצע רחב מאוד של הצגות. ועל כך כל הכבוד למיכל אהרוני.
המחזה מאוד חזק ומרוכז ואומר ושואל שאלות על החיים, על אהבה, זוגיות ,על פערים ומעמדות, על פשע, על רחמים, עבר והווה, עתיד, על פחד, על נקיפות מצפון (של מיקי מעברו הקשה, ממקרים בהם הפעיל כוח והטיל פחד ומורא.
לי החוויה והסצנה של קריעת דפי הספר שמיקי קורא כשטומי מלגלגת ולועגת לו על כך שהפך "לפרופםור" , תוך כדי שהיא קורעת את הדפים של הספר- היה מאוד מאוד קשה.
ספר מסמל בעיני את השפיות, את התרבות, את הבריחה לשקט עם עצמי וכך הרגיש מיקי שהוא במקום אחר כבר והוא לוקח דוגמא טובה ושואב כוחות מן הספר.
טומי סוחטת את כוחו ודורכת עליו "עם העקבים" ומסובבת חזק.
ממליצה על הצגה איכותית , לכו לראות. המחזה מוצג במסגרת פסטיבל תיאטרון יחיד מסוגו, בו השחקנים והיוצרים הם במרכז היצירה.
התפאורה- זארב לוי
תלבושות - אביה בש
מוסיקה- יוסי בן נון
דרמטורניה - נגה אשכנזי
תאורה- יוגב מזוז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה