יום שבת, 12 באוגוסט 2017

סינמה בלירה- הצגה נהדרת עם חיים דרעי, שחקן יחיד וגם יוצר ההצגה, בימוי איילת כוכבי סמסליק ודנה קיילה




צהרי שבת נפלאים לכולנו

בקיץ קשה לי אני ממש סובלת ומחכה שהזמן יעבור מהר (והוא עובר) וחגי תשרי יביאו עמם את הסתיו.
בינתיים אני משתדלת להנעים לי את הזמן בשעות הפנאי שלי. ספרים טובים, סרטים איכותיים והצגות משובחות.
השבוע זכיתי להיות במקום אהוב עליי בתיאטרון יפו. מבנה אותנטי שהינו משכן לבמה לתרבות עברית-ערבית שיש לציין כי כל ההצגות שהייתי בהן והייתי לא במעט, הן מוצלחות אחת אחת.
הפעם, ההצגה הייתה שונה במבנה שלה, ולמה?
שחקן יחיד- חיים דרעי שהינו גם היוצר המוכשר של ההצגה הנהדרת הזו.
חיים דרעי נתן את הנשמה במשך שעה וחצי כמעט, שחקן גאון, פנטומימאי עם מימיקה מושלמת ואלוף בלרתק את הקהל כשהוא לגמרי על הבמה ומחוצה לה (גם שקדים וערק הוא חילק לקהל
ההצגה החזירה אותנו אחורה בזמן לשנות ה- 60 לימים הטובים והתמימים של פעם, למעשה ההצגה היא כביכול אזכרה לאביו של השחקן, זכרונות, אוכל, שתייה, מוסיקה, בגדים, הכל מבית אבא וסבתו שלעיתים חיים לבש את דמותה, כולל מטפחת לראשו ,הוא רוקד ומתנועע ומרגש ואף משתף את הקהל וניגש מדי פעם כשהוא מציע ערק ושקדים. ומדבר אל "שנתי נשים ממשפחתו, אליס וחנה - שהן בריב ולא מדברות, הוא מבקש מהן לדבר ולהפסיק כבר עם הברוגז הזה של שנים ולא לשבת "גב אל גב". הכל נעשה בהומור רב, בכשרון, בקלילות שלא תאומן.
העלילה מתרחשת תוך כדי תנועה ושיתוף עם מוסיקה צרפתית וקטעי זכרון מיפו של אותם הימים.


מתוך הברושור שמוצג לקהל האורחים שמגיע  לתיאטרון:
"אבא שלמה היה אומר: כשמפסיקים לצחוק מתחילים לבכות" , במהלך אזכרה לאביו נזכר חיים בילדותו עם האב. הסיפור האישי של חיים, והדיאלוג שנרקם בינו לבין באי האזכרה, שזורים זה בזה לאורך כל ההצגה ונרקמים יחד כפסיפס המתאר את נוף ילדותו בסמטאות יפו של שנות השישים והשבעים.
הדמות המשמעותית ביותר היא האב, דון ג'ואן יפואי, גבר נאה ושרמנטי בעל חכמת חיים ייחודית שהחליט לחיות את הרגע ולמצות את הנאות החיים ללא סייג, לאחר שאיבד את אהבת חייו, אימו של חיים.
דמותו ומערכת היחסים המרתקת עם חיים- הן שמובילות את הסיפור ומפענחות את המסע הדרמטי והתיאטרלי.
הבמה תכיל את כל הצבעוניות הזאת, את המוזיקה הצרפתית- ים תיכונית, את הטעמים של המטבח של מאמא סימי (הסבתא), ואת מכלול ה"קונצים ופטנטים" וההומור שירש מאביו.
חיים מעניק את אותה מתנה לקהל היוצא עימו למסע זה.


ממליצה לכן/ם להכנס לעמוד של התיאטרון ולהתרשם. זוהי חוויה מסוג אחר. קצת לצאת מהקופסה של השיגרה והמרובעות.
לכו ותהנו.

























אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה